עננים מקדירים את שמינו בתקופת הסתיו, ומבשרים את החורף המתקרב, אולם גם בעת האביב והקיץ מעטרים עננים את השמים. אנו מכירים עננים בצורות שונות ובגדלים שונים. העננים מכסים כל העת חלקים נרחבים ביותר מפני כדור הארץ עד שבכל רגע ורגע מחצית מפניו מכוסים בהם.
הענן הוא אוסף של מיליוני טיפות מים זעירות או חלקיקי קרח קטנים. הסיבה שאין הם נופלים מטה היא משקלם הזעיר. משקל הטיפות או חלקיקי הקרח קטן מכדי להתגבר על התנגדות האוויר לנפילתם.
עננים מצויים בגבהים שונים מעל פני הקרקע או הים. הנמוכים שבהם מצויים בגובה של מאות מטרים ספורים ואילו הגבוהים שבהם מגיעים לגובה של עשרות קילומטרים.
חלק מן העננים מכיל רק מים, חלקם מכיל רק חלקיקי קרח וחלקם מכיל תערובת של שניהם. כאשר טמפרטורת הענן עולה על 10 מעלות צלזיוס מתחת לאפס הוא מכיל רק טיפות מים, בטמפרטורה שבין 10 מעלות מתחת לאפס ל 30 מעלות מתחת לאפס הוא מכיל תערובת של טיפות מים וחלקיקי קרח ואילו מתחת ל 30 מעלות מתחת לאפס הוא מכיל רק חלקיקי קרח.
כיצד נוצר ענן?
אוויר לח הוא אוויר המכיל בתוכו אדי מים. כאשר אוויר לח עולה למעלה הוא מתקרר עוד ועוד עד שלבסוף חלק מאדי המים שבו הופך לטיפות מים זעירות. כך נוצר הענן בהדרגה. לתהליך ההפיכה של גז לנוזל קוראים בשם התעבות. אדי המים שבאוויר מתעבים אם כן בחלקם כתוצאה מהתקררותם.
ההתקררות עצמה איננה מספיקה ליצור את טיפות המים שבענן. כדי ליצור את אלה דרוש מגע עם פיסות חומר קרות. פיסות החומר הקרות המאפשרות את יצירת טיפות המים הן גרגירים מיקרוסקופיים שגודלם פחות ממאית המילימטר. הם קרויים בשם גרעיני התעבות. גרגירי ההתעבות הם גרגירי מלח, חול, ערפיח ועוד, המצויים באוויר. מפגש האוויר הלח עם גרעיני ההתעבות הוא שמאפשר את התעבות אדי המים לטיפות מים.
למה זה דומה? חישבו על קומקום מים רותחים. מן הקומקום נפלטים אדי מים כלפי מעלה. כאשר אדי המים נתקלים בחפץ קר, כגון מכסה של סיר, כפית או צלחת, חלק מהם הופך למים נוזליים. אילו למשל היינו נושפים אוויר קר על אדי המים החמים לא היתה חלה התעבות. על מנת להפוך אדי מים לטיפות מים חייבים אדי המים להתקל בחפץ חומרי קר. את מקום החפץ החומרי הקר ממלאים ביצירת הענן, גרעיני ההתעבות.
אחד מהגורמים להיווצרותם של עננים הוא הרים. אוויר הזורם בכיוון הר ונתקל בו, עולה כתוצאה מכך במעלה ההר. תוך כדי עלייתו הוא מתקרר, חלק מאדי המים שבו מתעבה לטיפות מים וכך נוצר ענן. זו הסיבה שלעתים קרובות נוצרת עננות מעל איזורים הרריים. היא נוצרת גם כשמזג האוויר נוח.
השובל שיוצר אחריו מטוס סילון גם הוא ענן - ענן מעשה ידי אדם. מנועיהם של מטוסי סילון פולטים אדים בעת תנועתם. כאשר הם נעים בגובה של שמונה קילומטרים ומעלה, אדים אלה קופאים מיד עם היפלטם, עקב הטמפרטורה הנמוכה של האוויר בגבהים אלה. האדים הופכים לחלקיקי קרח ומאחורי המטוס נוצר שובל לבן, המורכב מאוסף חלקיקי הקרח.
את העננים נהוג לסווג לפי שיטות שונות. שיטת סיווג אחת היא על פי גובהו של תחתית הענן מעל פני הקרקע או פני הים. שיטה אחרת היא על פי צורתם. שיטה נוספת לסיווג עננים היא על פי היותם מורידי גשם או לא מורידי גשם.
בסיווג על פי גובה מחלקים את העננים לשלושה סוגים:
* עננים נמוכים: עננים שגובה תחתיתם נמוך משני קילומטרים.
* עננים בינוניים: עננים שגובה תחתיתם הוא בין שניים לשישה קילומטרים.
* עננים גבוהים: עננים שתחתיתם גבוהה משישה קילומטרים. עננים גבוהים אינם מורידים גשם.
ז'אן בטיסט למרק היה הראשון שהציע לסווג עננים. היה זה בתחילת המאה התשע עשרה. למרק הציע שיטה לסווג עננים על פי גובהם, שיטה הדומה לשיטת הסיווג על פי גובה, הנהוגה בימינו.
בסיווג עננים על פי צורתם קיימים סוגים רבים. להלן אחדים מהם:
* ענני כבשים או בשם אחר - ענני ערמה (קומולוס בלועזית): עננים המזכירים בצורתם צמר כבשים.
* ענני נוצה (צירוס בלועזית): עננים המזכירים בצורתם נוצות.
* ענני עדשה (לנטיקולרוס בלועזית): עננים המזכירים בצורתם עדשה.
* עננים נוקטילוצנטיים. אלה הם העננים הגבוהים ביותר. הם מצויים בגובה של 80-90 קילומטרים. עננים אלה הם כמעט שקופים לחלוטין וניתן לראותם רק בשעת הדמדומים בשעה שהשמש מאירה עליהם על רקע השמים החשוכים. הם שכיחים באזורי הקטבים. סבורים שהם עשויים מגבישי קרח שהתגבשו סביב אבק שמקורו במטאוריטים שהגיעו מן החלל.
ענן המופיע לעתים קרובות בתקופת החורף הוא ענן הסערה (קומולינמבוס בלועזית). זהו הענן הגדול ביותר הקיים בטבע. תחתיתו בגובה של קילומטר עד שני קילומטרים מעל הקרקע וראשו בגובה של עשרה עד שנים עשר קילומטרים. ענן זה אחראי לסופות רעמים ולהורדת גשמים חזקים וברד.
כיצד מעריכים את מידת העננות בשמים? מקובל להעריך כמה שמיניות מן השמים מכוסים בעננות. כשפחות משתי שמיניות מן השמים מכוסים בעננים אומרים שמזג האוויר נאה. כשבין שלוש שמיניות לשש שמיניות מהם מכוסים בעננים אומרים שמעונן חלקית וכאשר בין שבע לשמונה שמיניות מהם מכוסים עננים אומרים שמעונן.
הענן הוא אוסף של מיליוני טיפות מים זעירות או חלקיקי קרח קטנים. הסיבה שאין הם נופלים מטה היא משקלם הזעיר. משקל הטיפות או חלקיקי הקרח קטן מכדי להתגבר על התנגדות האוויר לנפילתם.
עננים מצויים בגבהים שונים מעל פני הקרקע או הים. הנמוכים שבהם מצויים בגובה של מאות מטרים ספורים ואילו הגבוהים שבהם מגיעים לגובה של עשרות קילומטרים.
חלק מן העננים מכיל רק מים, חלקם מכיל רק חלקיקי קרח וחלקם מכיל תערובת של שניהם. כאשר טמפרטורת הענן עולה על 10 מעלות צלזיוס מתחת לאפס הוא מכיל רק טיפות מים, בטמפרטורה שבין 10 מעלות מתחת לאפס ל 30 מעלות מתחת לאפס הוא מכיל תערובת של טיפות מים וחלקיקי קרח ואילו מתחת ל 30 מעלות מתחת לאפס הוא מכיל רק חלקיקי קרח.
כיצד נוצר ענן?
אוויר לח הוא אוויר המכיל בתוכו אדי מים. כאשר אוויר לח עולה למעלה הוא מתקרר עוד ועוד עד שלבסוף חלק מאדי המים שבו הופך לטיפות מים זעירות. כך נוצר הענן בהדרגה. לתהליך ההפיכה של גז לנוזל קוראים בשם התעבות. אדי המים שבאוויר מתעבים אם כן בחלקם כתוצאה מהתקררותם.
ההתקררות עצמה איננה מספיקה ליצור את טיפות המים שבענן. כדי ליצור את אלה דרוש מגע עם פיסות חומר קרות. פיסות החומר הקרות המאפשרות את יצירת טיפות המים הן גרגירים מיקרוסקופיים שגודלם פחות ממאית המילימטר. הם קרויים בשם גרעיני התעבות. גרגירי ההתעבות הם גרגירי מלח, חול, ערפיח ועוד, המצויים באוויר. מפגש האוויר הלח עם גרעיני ההתעבות הוא שמאפשר את התעבות אדי המים לטיפות מים.
למה זה דומה? חישבו על קומקום מים רותחים. מן הקומקום נפלטים אדי מים כלפי מעלה. כאשר אדי המים נתקלים בחפץ קר, כגון מכסה של סיר, כפית או צלחת, חלק מהם הופך למים נוזליים. אילו למשל היינו נושפים אוויר קר על אדי המים החמים לא היתה חלה התעבות. על מנת להפוך אדי מים לטיפות מים חייבים אדי המים להתקל בחפץ חומרי קר. את מקום החפץ החומרי הקר ממלאים ביצירת הענן, גרעיני ההתעבות.
אחד מהגורמים להיווצרותם של עננים הוא הרים. אוויר הזורם בכיוון הר ונתקל בו, עולה כתוצאה מכך במעלה ההר. תוך כדי עלייתו הוא מתקרר, חלק מאדי המים שבו מתעבה לטיפות מים וכך נוצר ענן. זו הסיבה שלעתים קרובות נוצרת עננות מעל איזורים הרריים. היא נוצרת גם כשמזג האוויר נוח.
השובל שיוצר אחריו מטוס סילון גם הוא ענן - ענן מעשה ידי אדם. מנועיהם של מטוסי סילון פולטים אדים בעת תנועתם. כאשר הם נעים בגובה של שמונה קילומטרים ומעלה, אדים אלה קופאים מיד עם היפלטם, עקב הטמפרטורה הנמוכה של האוויר בגבהים אלה. האדים הופכים לחלקיקי קרח ומאחורי המטוס נוצר שובל לבן, המורכב מאוסף חלקיקי הקרח.
את העננים נהוג לסווג לפי שיטות שונות. שיטת סיווג אחת היא על פי גובהו של תחתית הענן מעל פני הקרקע או פני הים. שיטה אחרת היא על פי צורתם. שיטה נוספת לסיווג עננים היא על פי היותם מורידי גשם או לא מורידי גשם.
בסיווג על פי גובה מחלקים את העננים לשלושה סוגים:
* עננים נמוכים: עננים שגובה תחתיתם נמוך משני קילומטרים.
* עננים בינוניים: עננים שגובה תחתיתם הוא בין שניים לשישה קילומטרים.
* עננים גבוהים: עננים שתחתיתם גבוהה משישה קילומטרים. עננים גבוהים אינם מורידים גשם.
ז'אן בטיסט למרק היה הראשון שהציע לסווג עננים. היה זה בתחילת המאה התשע עשרה. למרק הציע שיטה לסווג עננים על פי גובהם, שיטה הדומה לשיטת הסיווג על פי גובה, הנהוגה בימינו.
בסיווג עננים על פי צורתם קיימים סוגים רבים. להלן אחדים מהם:
* ענני כבשים או בשם אחר - ענני ערמה (קומולוס בלועזית): עננים המזכירים בצורתם צמר כבשים.
* ענני נוצה (צירוס בלועזית): עננים המזכירים בצורתם נוצות.
* ענני עדשה (לנטיקולרוס בלועזית): עננים המזכירים בצורתם עדשה.
* עננים נוקטילוצנטיים. אלה הם העננים הגבוהים ביותר. הם מצויים בגובה של 80-90 קילומטרים. עננים אלה הם כמעט שקופים לחלוטין וניתן לראותם רק בשעת הדמדומים בשעה שהשמש מאירה עליהם על רקע השמים החשוכים. הם שכיחים באזורי הקטבים. סבורים שהם עשויים מגבישי קרח שהתגבשו סביב אבק שמקורו במטאוריטים שהגיעו מן החלל.
ענן המופיע לעתים קרובות בתקופת החורף הוא ענן הסערה (קומולינמבוס בלועזית). זהו הענן הגדול ביותר הקיים בטבע. תחתיתו בגובה של קילומטר עד שני קילומטרים מעל הקרקע וראשו בגובה של עשרה עד שנים עשר קילומטרים. ענן זה אחראי לסופות רעמים ולהורדת גשמים חזקים וברד.
כיצד מעריכים את מידת העננות בשמים? מקובל להעריך כמה שמיניות מן השמים מכוסים בעננות. כשפחות משתי שמיניות מן השמים מכוסים בעננים אומרים שמזג האוויר נאה. כשבין שלוש שמיניות לשש שמיניות מהם מכוסים בעננים אומרים שמעונן חלקית וכאשר בין שבע לשמונה שמיניות מהם מכוסים עננים אומרים שמעונן.
עוסק מזה שנים רבות בפיתוח תכניות לימודים במדע וטכנולוגיה במסגרות שונות, בעיקר במסגרת האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים במשרד החינוך, מרצה בנושאים של הוראת המדעים וחינוך מתוקשב, מחבר מאמרי מדע פופולאריים המתפרסמים בבמות שונות כגון גליליאו וגליליאו צעיר. פירסם מספר ספרי מדע בדיוני, רובם לילדים וכן סיפורי מדע בדיוני רבים בכתבי עת שונים.
בעל תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני בחינוך בתחום פיתוח תכניות לימודים.
תחומי עניין: פיזיקה ,מדעי החלל, חינוך, חינוך מתוקשב, עתידנות, מדע בדיוני, אינטרנט.
בעל תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני בחינוך בתחום פיתוח תכניות לימודים.
תחומי עניין: פיזיקה ,מדעי החלל, חינוך, חינוך מתוקשב, עתידנות, מדע בדיוני, אינטרנט.